החלטה בתיק רע"ב 7891/10

           בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו בעת"א 3768-01-10 מיום 28.4.2010 (השופטת ח' כוחן) ומיום 17.6.2010(השופט ר' בן יוסף).

רקע וההליך לפני בית המשפט לעניינים מנהליים

1.        המבקש הינו אסיר המרצה עונש מאסר בפועל לתקופה של 14 שנים אשר נגזר עליו לאחר שהודה והורשע בביצוען של עבירות מין במשפחה - מעשים מגונים ומעשי סדום שבוצעו בבתו החורגת במהלך תקופה של שבע שנים ובארבעה מילדיו. כן הורשע המבקש בשיבוש הליכי משפט בשל הימלטותו מישראל עת נודע לו על התנהלות החקירה נגדו בגין העבירות האמורות. המבקש התחיל לרצות את עונש המאסר שהושת עליו ביום 1.5.2005, ומועד שחרורו המלא הוא ביום 13.11.2018.

2.        המבקש ביקש כי המשיב יתיר לו לצאת לחופשות מחוץ לכותלי בית הסוהר. בהתאם לנהלי המשיב, התבקשה עמדת המרכז לבריאות הנפש (להלן: מב"ן) ועמדת הוועדה המחוזית לטיפול בגילוי עריות (להלן: וג"ע).

           ביום 30.11.2008 ניתנה חוות דעת מב"ן לפיה נשקפת מסוכנות מינית נמוכה מן המבקש לקורבנות מזדמנים, ואין התנגדות מצד מב"ן ליציאתו לחופשות למשך 12 שעות בכפוף לתנאים מגבילים שונים. בדיקה נוספת נערכה בחודש יולי 2009, ועמדת מב"ן נותרה כשהייתה.

           ביום 16.6.2009 ניתנה חוות דעת וג"ע באשר למסוכנות המבקש. לחוות הדעת חלק גלוי וחלק חסוי. בחלקה הגלוי של חוות הדעת, עמדה וג"ע על התנהגותו של המבקש בין כותלי בית הסוהר, על העבירות המיוחסות לו, על העובדה כי התקבל דיווח כי שנה קודם לכן ניסה ליצור קשר עקיף עם ילדיו ועל חוות דעת מב"ן בעניינו. עמדת וג"ע הייתה כי המדובר באסיר בעל רמת מסוכנות גבוהה והיא אינה ממליצה על יציאתו לחופשה.

           נוכח עמדת וג"ע, לא אישר המשיב את יציאת המבקש לחופשות.

3.        המבקש הגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בה השיג על החלטות שונות של המשיב. בכלל זאת, השיג המבקש על החלטת המשיב שלא לאפשר לו לצאת לחופשות ועל החלטת המשיב שלא לשלבו בטיפול ייעודי לעברייני מין. לעתירתו צירף המבקש חוות דעת של ד"ר נ' שני אשר העריך את מסוכנתו המינית בטווח הזמן הקצר ככל שיצא לחופשות עם מלווה כנמוכה.

4.        בהחלטתו מיום 15.4.2010 קבע בית המשפט לעניינים מנהליים כי טרם הגיע המועד בו המבקש יכול להיות משולב בקבוצה טיפולית בעברייני מין וכי התאמתו לטיפול בקבוצה פסיכו-חינוכית תיבחן על ידי המשיב עם פתיחת הקבוצה הבאה. בנוסף, הורה בית המשפט לעניינים מנהליים כי דיון בנוגע לטענת המבקש המתייחסת להחלטת המשיב שלא לאפשר את יציאתו לחופשות יתקיים במועד מאוחר יותר, נוכח בקשת וג"ע לקיים דיון בטענות המבקש.

5.        ביום 1.5.2010 קיימה וג"ע דיון. בסיומו הגישה חוות דעת עדכנית מטעמה ובה שבה על עמדתה לפיה היא מתנגדת ליציאתו של המבקש לחופשות. בחלק הגלוי של חוות דעתה התייחסה וג"ע לחוות דעת המומחה שהגיש המבקש וציינה כי מחוות הדעת עולה תמונה כי המבקש "ממשיך למזער מחומרת מעשיו כלפי ילדיו הביולוגיים" וכי בניגוד להצהרתו לפני המומחה, נעשה יותר מניסיון חד-פעמי מצידו ליצור קשר עם ילדיו.

6.        בהחלטתו מיום 17.6.2010 קבע בית המשפט לעניינים מנהליים כי סירובו של המשיב להתיר את יציאת המבקש לחופשות הינה סבירה, בשים לב לחומר הגלוי והחסוי שעמד בפני המשיב, ועל אף השוני בין עמדת מב"ן לעמדת וג"ע. באשר לשילובו בטיפול פסיכו-חינוכי, קיבל בית המשפט לעניינים מנהליים את עמדת המשיב לפיה אין הצדקה לשלב את המבקש בשלב זה בטיפול נוכח תקופת המאסר שעוד נותרה לו לרצות ובהתחשב בכך שהדבר יביא להעדפתו על פני אסירים אחרים.

           מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

טענות המבקש

7.        המבקש טוען כי הבקשה מעלה שאלות החורגות מעניינו הפרטני בנוגע למעמדה של חוות דעת וג"ע ולסבירות מדיניותו של המשיב לפיה אסירים שהם עברייני מין משולבים בטיפול לקראת תום תקופת מאסרם, באופן המונע את שחרורם המוקדם לאחר ריצוי שני שלישים מתקופת מאסרם.

8.        המבקש טוען כי בית המשפט לעניינים מנהליים נמנע מלדון בטענותיו לגופן וקיבל ללא הנמקה את עמדת המשיב. המבקש מוסיף וטוען כי סירובו של המשיב להתיר את יציאתו לחופשות הינו בלתי סביר. לטענת המבקש, המשיב לא ייחס משקל ראוי לחוות דעת מב"ן. לטענת המבקש, לא היה מקום לייחס משקל רב לחוות דעת וג"ע בהעדר נימוק מספיק להמלצותיה ומאחר שחוות דעתה לא נעשתה על בסיס בדיקה עצמאית או על בסיס הצגת ראיות נוספות מאלה שהיו לפני מב"ן.

9.        בפי המבקש אף טענות באשר לסבירות המלצות וג"ע. בכלל זאת טוען המבקש כי חוות דעתה נסמכת על חומר חסוי; כי טעתה בסיווג העבירות בהן הורשע; כי נתנה משקל לאמירות סלקטיביות מתוך חוות דעת המומחה מטעמו; כי הסתמכותה על אי תשלום הפיצוי שנקבע כי עליו לשלם לקורבנותיו הינה בלתי סבירה; וכי מדיניותה היא התנגדות גורפת ליציאה לחופשות של עברייני מין, שהעבירות שביצעו הן בגדר גילוי עריות.

10.      לטענת המבקש נפלו פגמים מהותיים בהליך קבלת החלטת המשיב. לטענתו, בהתאם לנוהלי המשיב מאחר שהיו קיימים חילוקי דעות בין מב"ן לוג"ע עניינו היה צריך להיות מובא להכרעת צוות בראשות היועץ המשפטי של המשיב. כן טען המבקש כי בדיוני וג"ע לא נכח פקיד סעד מחוזי לחוק הנוער, על אף היותו חבר קבוע בוג"ע שנוכחותו בדיוני הוועדה הינה חובה, בהתאם לתקנון העבודה הסוציאלית (להלן: תע"ס).

11.      באשר להחלטת המשיב שלא לשלבו בטיפול, טוען המבקש כי זו מנוגדת להחלטת בית המשפט לעניינים מנהליים מיום 16.4.2010 לפיה היה על המשיב לבחון את שילובו בטיפול פסיכו-חינוכי בקבוצה הקרובה שעתידה להיפתח. כן נטען כי בהתאם לחוות דעת המומחה שהוגשה מטעמו, המבקש מתאים לשילוב בטיפול. כן עומד המבקש על השלכות אי שילובו בטיפול על שחרורו המוקדם בבוא העת ועל יציאתו לחופשות.

תגובת המשיב